בדוסה נ' שחר ירדן השקעות בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מטעם הנתבע מס' 4.

כרקע, להלן תמצית מהות תביעת התובע:

התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעים, שהינם חברה בע"מ, בעל המניות בחברה ושני עורכי דין (בניהם הנתבע מס' 4), אשר לטענת התובע הועסקו כשכירים בחברה בכל המועדים הרלוונטים לתביעה.

התובע טוען כי, בשנת 1992 מסר לנתבעת 1 שיקים המשוכים על שם גב' סיגל נבון לפקודתו, אשר לא כובדו על ידי הבנק. התובע מציין, כי משך שנים רבות התעניין בהליכי הגבייה אשר התנהלו כנגד החייבת ונענה על ידי הנתבעת 1, כי הליכי הגבייה לא צלחו, החייבת לא אותרה, מצוייה בהליכי פש"ר וכיוצ"ב. עוד טוען התובע, כי למרבה תדהמתו, בימים אלה, נודע לו באקראי בעקבות שיחה טלפונית עם אביה של החייבת, כי החייבת שילמה את חובה בגין השיקים זה מכבר לידי הנתבעת, והדבר הוסתר מהתובע, אשר למעשה הונה לחשוב כי החוב עודנו קיים ולא שולם.

התובע מציין, כי בכל המועדים הרלוונטים לתביעה היו הנתבעים מס' 3-4 עורכי דין שכירים אצל הנתבעת 1, אשר ייצגו את התובע בהליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל. לטענתו, עורכי הדין לא מסרו ולא יידעו את התובע בדבר גביית החוב, ולמעשה אפשרו את גניבת הכסף על ידי הנתבעים 1-2.

בבקשה לסילוק על הסף מעלה הנתבע 4 מס' טענות:

א. העדר יריבות- לטענתו, התובע ער היטב להבחנה שיש לערוך בין הנתבעת 1 לבין שאר הנתבעים ולנפקות התקשרותו החוזית של התובע עם הנתבעת 1 גרידא, כאשר ניתן להפרע לבד מזו האחרונה. הנתבע 4 מדגיש, כי הוא כלל אינו מהווה צד לחוזה שנחתם עוד בשנת 1992 בין התובע לנתבעת 1.

לטענת הנתבע 4, לאור העובדה כי התובע לא הציג כל ייפוי כח המעיד כי שימש כמייצגו, הרי שאין כל יחס של שליחות ו/או נאמנות בינו לבין התובע. הנתבע 4 מציין, כי אינו זוכר שפגש אי פעם את התובע. זאת ועוד, לטענתו גם אם התובע יוכיח אחרת לעניין זה, הרי שלא ביקש ממנו דין וחשבון במשך 10 שנים (דהיינו משנת 2002 עת התחיל הנתבע 4 את עבודתו, עד שנת 2013 עת הגשת התובענה).

בנוסף, הנתבע 4 טוען, כי למעשה התובע נוהג באיפה ואיפה כלפיו, כאשר הוא מגיש את תביעתו רק נגד שני עורכי דין בלבד, כאשר על פניו היו מספר עורכי דין משנת 1992 שטיפלו בתובע ו/או עבדו אצל הנתבעת 1.

ב.העדר עילה- לטענת הנתבע 4, התובע עותר בתביעתו להרמת מסך מלאה על רקע ייחוס חבות חוזית לחברה, ובלא כל עילה אישית כנגדו.

ג.התיישנות- הנתבע 4 מדגיש, כי התובע הגיש את תביעתו לאחר כ-21 שנים מהיום שבו לטענתו יצר קשר עם הנתבעת 1. כמו כן, לטענתו, הפסיק את עבודתו אצל הנתבעת 1 בשנת 2005, דהיינו עברו שמונה שנים מאז שהופסקה עבודתו אצל הנתבעת 1 ולאור זאת, תביעת התובע התיישנה.

ד.עצימת עיניים, חוסר תום לב, שיהוי והגנה מן הצדק- לטענת הנתבע 4, לאור העובדה כי ההתקשרות עם הנתבעת חלה בשנת 1992, לא ניתן לצפות ממנו כעורך דין לזכור את כל הפרטים ולהשיב לטענות התובע לאחר זמן כה רב.

התובע בתגובתו לבקשה, מפנה לסעיף 7 לחוק ההתיישנות הקובע, כי היתה עילת התובענה תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או ההונאה.

על כן, התובע טוען, כי מאחר ועילת התביעה הינה תרמית, הרי שחלה כאמור הוראת הסעיף הנ"ל על מקרה זה. התובע חוזר על טענתו כפי שמופיעה בכתב תביעתו, כי רק בסמוך להגשת כתב התביעה (אשר הוגשה בשנת 2013) נודע לו, באקראי, דבר קיום התרמית כאמור.

עוד מוסיף התובע, כי לאור העובדה שחל בעניינו סעיף 7 לחוק ההתיישנות (ולא סעיף 8 לחוק ההתיישנות), הרי שכלל לא מתעוררת השאלה האם התובע יכול היה בזהירות סבירה לעמוד על העובדות כהוויתן.

לסיכום נקודה זו, התובע טוען, כי תביעתו כלל לא התיישנה, מאחר והתביעה הוגשה מיד כשנודע לתובע מעשה הרמייה, והוא לא השתהה, וודאי לא פעל בדרך של "עצימת עיניים".

לעניין טענת חוסר היריבות שמעלה הנתבע 4, התובע משיב כי על פי הקבלות שצירף לכתב התביעה, השיקים שולמו עוד בשנת 2004-2005, כאשר נטען כאמור, כי עורכי הדין לא יידעו את התובע בדבר גביית החוב. מאחר והתקבולים בתיק שולמו בין השנים 2004-2005, הם חופפים למועד עבודתו של הנתבע בחברה. על כן, ברור כי קיימת יריבות משפטית בין הצדדים, שעה שהסכומים ששולמו על חשבון החוב שולמו שעה שהנתבע ייצג את התובע בתיק ההוצל"פ.

התובע מבהיר, כי בניגוד לאמור בבקשת הנתבע 4, כי מבוקש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לכל הנתבעים, הרי שכל שנתבקש על ידו הוא הרמת מסך בין הנתבעת 1 לנתבע 2 בלבד.

עוד נטען על ידי התובע, כי השאלה האם התרשל הנתבע 4 כלפיו, בכך שלא דיווח לו על התקבולים בתיק שבוצעו ועל סיום הטיפול, שעה שייצג את התובע בתיק ההוצל"פ, היא לכל הפחות שאלה עובדתית המצדיקה בירור, ואין היא מהווה עילה לסילוק התביעה על הסף.